<h1>רשב"א — יבמות</h1>
<h2>דף כ:</h2>
כתב הרמב"ן ז"ל דהא דקתני יצאתה מלאה חוששת משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת ולא חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב, ואם תאמר לאו בחזקת יבום היא דדלמא תפיל, לא היא דכיון שעיברה אין אומרים שמא תפיל דהויא לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן, ותמיהא לי דהא אמרינן לעיל בפרק אלמנה לכהן גדול [ס"ז ע"א] הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלים הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי כו' ר' שמעון בן יוחאי אומר זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו כו' ואקשינן זכרים יאכלו והא איכא עובר קסבר אין חוששין למיעוט כלומר דאין חוששין שמא יש זכיה לעובר זה בעבדים דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דיולדות נקבה והו"ל זכר מיעוטא והכי סלקא שמעתא התם אלמא אפילו במעוברת חוששין שמא תפיל, וי"ל בזו דבין ר' יוסי בין ר' שמעון חוששין בעלמא למיתה כדאיתא בגטין [כ"ח ע"א] גבי המביא גט והניחו זקן או חולה וכיון שכן אף למפלת חוששין אלא דקמיפלגי בחוששין למיעוט. ואכתי קשיא לי מדאקשינן בפ' המוכר פירות [ב"ב צ"ג ע"א] עליה דרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב ת"ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו ידוע אם עד שלא נגחה ילדה או משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע לולד, ואמאי לימא הלך אחר הרוב ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה, ואם איתא אפי' לשמואל קשיא דכיון דהוחזקה עוברה לפנינו ואין חוששין למפלת הו"ל כודאי דמחמת נגיחה הפילה, ומסתבר לי דלשמא תפיל חיישינן לשמא הפילה לא חיישינן, וכדאסיקנא בפ' כל הגט שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא וגבי חמות לשמא מת הוא כיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה לא חיישינן והוה לה כפלגא ופלגא והלכך לא תנשא. וא"ת מ"מ סמוך מחצה דנקיבות לחזקה דשוקא ועדיף ממחצה דזכרים, לא היא דכל שאין אתה חושש לשמא הפילה והיא מלאה יצאת על כרחין מחצה ומחצה הויא דאין כאן אלא ספק זכר ספק נקבה דהיא ודאי ילדה ולד של קיימא דהא אין חוששין לשמא הפילה, וההיא דשור שנגח את הפרה שאני שהרי נפל לפניך והורע חזקתו של ולד והלכך לא משוינן ליה כודאי.
